"מה נסגר? טוב למות בעד ארצנו כבר מגיל שלוש ?" אני מסובבת אליו את המחשב כשמכתב מהגן מרוח על הצג "יום השואה בפעוטון? נרות זיכרון ויזכור?" אני מצביעה עם ציפורן כסוסה על מילות כאב, מסמנת עיגולי פיקסלים כחולים על המסך. "כל שנה אותו דבר" אני מתנשפת כמו קומקום רותח, "כל שנה אני צריכה להילחם במערכת…
"אנחנו עושים פסח במדבר" אני עונה בשחצנות לכול אלה שמדיפים ריח אקונומיקה, לכל בעלי יבלות ניקיון ועיגולים שחורים של חוסר שינה. השנה אני בוחרת בחרות, חרות מקרצוף המקרר. אני משחררת את הגעגוע לבני הקטן שלא ישיר מה נשתנה, משחררת את הכוס הכסופה של אליהו הנביא, משחררת את הנשיכות הקטנות של כלבת המסורת. היא כלבה זקנה…
למצות במוסקבה היה טעם מיוחד: טעם של גאווה, של פחד, של חוסר צדק, של אפי נשר גדולים, של מעילי פרווה יקרים ושל כינורות שבורים. סבתא הייתה עוטפת את חבילת המצות בבד כותנה אפור ושומרת עליה מידיי החמדניות, מניחה את המצות גבוה על ארון פורניר, ארון שריח נפתלין רקד ממנו החוצה, דרך החריץ שבין הדלתות .…
"מה יותר מזה?" הוא מניעאת הרכב וגורר אחרינו חזרה לקיבוץ את הבדים הגדולים שנפשי מרוחה עליהם באדום דם, "למה את לא שמחה לעזאזל?" הוא שואל כשהישבן והפנים שלי החליפו מקומות. "לא מכרתי." אני מושכת בכתפיים, מרגישה מטומטמת במיוחד. "מכרת את האיורים! אלף איש ראו את הציורים שלך! אנשים עמדו עם דמעות בעיניים מול העבודות ושבחו…
"חמישים גוונים של צבע" "אני לא הולך לבזבז דקה מהחיים שלי כדי לראות סרט ארוטי רע, ועוד בקולנוע! " הפעם המפרגן לא משתף פעולה עם הבכיינות הנשית שמלווה במשחק תיאטרלי מוגזם וחסר כישרון. "אין לי חברים." אני מיללת, "אין לך ברירה, אתה חייב לבוא איתי!" הוא אפילו לא טורח לענות. אני גוררת את הרגליים בתבוסה;…
אבא גבוה פעם היה איש אחד שאהב לטפס על עצים, כדי להוריד אותו משם היה צריך להתנצל. כשהייתי קטנה הוא טיפס על עצים כל השבוע, מכל מיני סיבון מוזרות; אם למשל, שברתי את הקרום של הלחם עם ידיים לא שטופות, או לא מסרתי לו שחיפשו אותו בטלפון, בלי שום אזהרה טראך והוא על העץ. יושב…
"לא צריך לעשות פסטיבל, זה בסה"כ יום הולדת 39" אני אומרת לו בפולנית רהוטה ומדמיינת את ביקורת הדרכונים של זנזיבר. "בלונים ועוגה זה מספיק" ! "מזל טוב," הוא אומר לי. אני שומעת משהו מרשרש, יודעת שאפתח את העיניים ואפגוש בזר פרחים ענק. אני מתעוררת עם חיוך, הוא עומד מולי עם שקית לחמניות מרשרשת מהכלבו: "תחליפי…
39 קונסרבים עוד שבעה ימים. כמו בכל שנה, ב – 26 לפברואר, יתחלף המספר; השנה זו עוד קידומת סבירה – 39. בשנה הבאה זה יהיה רציני, המספרים יתחילו ב- 40. אני בודקת במראה את חוטי הזמן הלבנים השזורים בשערי; אין הרבה, ספרתי 8; מסביב לעיניים חיצים דקים של ניסיון…
דרך הילדים שלנו המילים שלה, שנאמרו בקול צרוד, נמוך, מהדהדות שנים בתוך ראשי. "דרך הילדים שלנו אנחנו מתקנים את הילדות של עצמנו" היא אמרה ושאפה עשן; כבר 12 שנה אני לא יושבת מולה בחדר טיפולים. 12 שנה אני לא נושמת את עשן הסיגריות הסמיך שהייתה משחררת משפתיה המקושטות בחריצים של זמן. מטפלת אגדית שלי, היא…
"גרבילים זה עדיף" הוא מחליט "למי? לאוגרים? מה קרה למשחקי קופסא? לאופניים עם סרטים? הוא בן שלוש, לעזאזל, אתה שוכח איך החלפנו בזריזות גוויית אוגר אפור בחי אחד נראה בדיוק כמוהו, איפה נימצא גרבילים ספֵּאר אם אלה יתפגרו? הבכי, לב שבור, קברנו כבר מספיק חיות שלא שרדו בג'ונגל של ביתנו." "בסדר" הוא חותך ומתייצב בדיוק…
