"קרון בלב י-ם"

20190818_094908

"קרון בלב י-ם"

"אין מקום" אומרים הילדים באכזבה וצועדים אחורה מחומת האנשים שחוסמת את הכניסה לקרון הרכבת הקלה.

"תמיד יש מקום, קדימה" אני אומרת בנחישות. זה כמו לרכב על אופניים, אני מזכירה לעצמי, והגוף נדרך, עדיין זוכר את התנועות, המרפקים עולים לצדדים, הלב מתמלא התרגשות נוסטלגית, מפמפם זיכרונות של חשמליות מוסקבאיות דחוסות. נסיעות רחוקות שבהן האף שלי היה צריך לבחור בין בית שחי מסריח של נוסע אחד, לבין נשימה של אדי אלכוהול של נוסע אחר. "נדחסתי שנים לקרונות במוסקבה, רכבת קלה של ירושלים לא תעצור אותי!" אני מכריזה ומעמידה מולי את מתבגרת, מציבה בינינו את הקטן, מצמידה לגופי את הילדה המרכזית, דוחפת קדימה, דוחסת פנימה את עיסת האדם, נלחמת על מקום להניח את כפות רגליי, דלתות מתחילות להסגר מאחורינו, אני מסתובבת לבדוק שהצבר נכנס

"מצטער" צועק בעלי לחריץ של דלתות נסגרות "יש לי פטור גנטי מקרונות דחוסים, תרדו בתחנה הבאה" הוא מנפנף בידו, אני מספיקה לראות את חיוכו הזחוח מתרחק. הרכבת מתחילה לנסוע ואז מכה על דלתות הקרון מקפיצה את כולנו, ידיים פותחות בכוח את הדלתות, המנגנון נכנע, חזה גברי נדחס בעקבות הידיים, וראש כסוף מגיח לתוך הקרון.

"אין מקום" צורחים הנוסעים לפולש

"תמיד יש מקום" עונה פרצוף מבוגר ואדום ממאמץ

"אין מקום" מחזירה מקהלת הנוסעים

"תמיד יש מקום" מתעקש הגבר, ובאורך פלא חלל הקרון הדחוס בולע את כולו

"אמרנו לך אין מקום" מקטר החייל כשהדלתות נסגרות והרכבת מתחילה את תנועותיה הקצובות

"תסתום את הפה שלך!" פוקד הנדחף, אני מגלגלת עיניים, מרגישה לגמרי בבירת רוסיה "אתם יודעם איך נוסעים ביפן?" שואל בצעקה הפולש הנסער.

"היית ביפן?" נשמע קול מהקצה המרוחק של הקרון.

"הייתי" עונה הגבר בגאווה.

"אז למה חזרת?" שואל קול גבוה יותר מהקצה האחר.

"תפסיקו לריב" צועק קול נשי ממרכז הקרון "אתם בירושלים" ואז, בלי שום אזהרה, הגברת פוצחת בשירה קולנית של "ירושלים של זהב". היא שרה לבד רק שתי מילים מפתיחת השיר, אחרי זה כל הקרון כבר שר יחד איתה, כן, קרון שלם. אני עוברת על פרצופי הנוסעים, פיותיהם נמתחים ברינה מסורה. דוסים, חיילים, עולים חדשים, כולם בקרון אחד. אני מצטרפת לשירה, מאושרת מזיכרון הילדות שיישאו ילדי ברכבות חייהם. זיכרון ילדות על מדינה משוגעת, אלימה, ומושחתת, שהיה בא רגע אחד, של קרון אחד, שנסע לאורך תחנה אחת ושר בקולי קולות "ירושלים של זהב"

ניווט בפוסטים

  5 comments for “"קרון בלב י-ם"

  1. מיה
    18 באוגוסט 2019 ב- 20:39

    די נו בלה!!
    את מדהימה וריגשת. משתפת כרגע את העולם ואשתו.
    אוהבת

    אהבתי

  2. 20 באוגוסט 2019 ב- 22:29

    חוויה ירושלמית דחוסה, אלימה בפוטנציה, אבל מלאת רגש וגאווה. ללא ספק לספר הזכרונות של הילדים.

    אהבתי

  3. אולג
    22 באוגוסט 2019 ב- 11:38

    מדהימה את ממש חזק ומי שלא נדחס לא שורד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: