"קרון בלב י-ם" "אין מקום" אומרים הילדים באכזבה וצועדים אחורה מחומת האנשים שחוסמת את הכניסה לקרון הרכבת הקלה. "תמיד יש מקום, קדימה" אני אומרת בנחישות. זה כמו לרכב על אופניים, אני מזכירה לעצמי, והגוף נדרך, עדיין זוכר את התנועות, המרפקים עולים לצדדים, הלב מתמלא התרגשות נוסטלגית, מפמפם זיכרונות של חשמליות מוסקבאיות דחוסות. נסיעות רחוקות שבהן…
"עם הגב להר" אני מושיטה את היד קדימה ודופקת בזהירות מתחת לשלט "ייעוץ לעסקים" אחרי עשרים דקות המילים שלה נוחתות על ראשי כמכת הפטיש של שופטת מסרט אמריקאי "אני ממליצה לך להישאר שכירה" "למה?" אני שואלת בלחש, כי הקול שלי בקושי מצליח להסתנן דרך הגוש בגרון. שם בגרון, תקוע עכשיו החלום שלי, חלום לפתוח סטודיו…
פרח חי ספארי לילה עם מדריך פרטי, טיול לתוך מסתורי הג'ונגל של שמורת הטבע קאו-סוק. זול ואקזוטי, אז ברור שקנינו. "שבוע של גשם כזה היה מסדר את כל הארץ לשנה" אני אומרת ועוקבת בקנאה אחרי טיפות מים כבדות, מנצנצות לאורם של פנסי-הראש. חמישה זוגות של נעליי טיולים, לועסים ברעש את האדמה הבוצית. המדריך התאילנדי מוביל…
"טייק, טייק" אני מחזירה למלצרית תאילנדית את המנה החשודה שלא הזמנתי "טייק אווי, טייק אווי" היא קדה קידה, לוקחת את הקערה ונעלמת. אחרי שסיימנו לאכול אני מקבלת את החשבון ושוב את המרק שלא הזמנתי, הפעם בתוך שקית ניילון שקופה, אני מרימה את הנוזל שבו צפים המרכיבים המשונים. "טייק, טייק" אני מושיטה לה את השקית הקשורה…
"פה קבור הכלב" "אני רוצה את הגלויה!" אני דורשת בזמן שעוד מונסון מתרסק על הגג "אני רוצה את כל מה שראיתי בתמונות! את כל מה שדמיינתי שיהיה" הגבר שאיתי מקדיר פנים "אני דורשת את הכחול המדויק של הרקיע, את הצהוב עליז של שמש חצופה, בזמן שקרניה נדחפים בין העלים ענקיים, קופים אוכלים מכף ידי ובשקיעה..…
"ביג" טיים "ביג"- מסע של הורה וילד שמארגנת המועצה. שלושה ימי טיול עם ילדים בגיל מצוות. היא לא רצתה לצאת, אחר כך כן, ושוב פעם לא, כי ילדים בגיל מצוות זה מסובך, אבוד ולא סגור על כלום. אני גם לא רציתי לנסוע, אחר כך כן ושוב פעם לא, כי אימא בגיל 40 זה…
ארוחת הבוקר החורפית הזאת כל כך נורמאלית שאני רוצה לצרוח, הירקות הבריאים והלחם הביתי, פצפוצי האש באח והשיחה על ספרים. מתי כל זה קרה לי? אני שואלת את עצמי ועוברת בעיני על שלושה פרצופים לועסים מולי. "את בת ארבעים שכחת?" מזכירה לי הנורמאליות ומצפצפת באוזני כמו צליל רציף של מכונת החייאה. " יאללה נוסעים לשלג…
"אלוהים יעניש אותך" קולה של אמא צצקין צורב שוב את המשפט על הקרקפת שלי. ערב יום כיפור. אני מגרדת את הכוויה בראש ומביטה בידיה של מיכל. הגנים התימנים רצים בדמה, מזיזים את זרועותיה משוחות בשמן קנולה בזמן שידיה לופתות מערוך כבד, היא מרדדת דפי בצק ענקיים על השיש המבריק. מקפלת בדי קמח שקופים, בתנועות ריקוד…
פנטזיה: בבוקר של ראש השנה זרם המים הקרים של הבניאס שוטף ממני את השנה שעברה. שנה מורכבת, מעצימה ואחת העצובות בחיי. אני פורשת את ידי וצוללת כשהקור שורף ומטהר את גופי ונפשי. זרם חזק לוקח ממני את העבר ומפנה מקום למה שתביא איתה השנה החדשה. אנחנו עומדים במעגל, חמישה, מחזיקים ידיים כשחרוזי מים שקופים מקשטים…
אמא תולעת ובן תולעת מציצים מהחור של התחת; הבן תולעת מסתכל החוצה בעיניים בורקות: " אימא העולם יפה כל כך. שמש, השמיים כחולים, ריח טוב." " נכון, בן." עונה אימא תולעת ולוקחת שאיפה של אויר נקי לריאות. " אז למה אנחנו חיים בתחת? " שואל הבן, " כי זאת המולדת שלנו, ילד." עונה לו אימו.…
